"שקט!" צעקתי במרכז חלקת אדמה החנייה מסוג הסופרמרקט. ילדים צעירים שלי קפאו. בחנתי בחשאי אחר היום על מנת לבדוק שלא קיימים לכם מאזינים קליינטים והמשכתי: "נגמר עבורנו הכוח, ונמאס עבורנו מכול התלונות שלכם!" איכות הדציבלים שלי וכו' נתפסה בעיקר נעימה.

פניו השייך בני, שרכב באיטיות לגבי אופניו בליבם מגרש החנייה השתנו בבת 1 מרוב הפתעה. נוסף ילדים האחרים שהיו אליי אינה העזו להרים אחר עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה הנקרא עגלת קניות, ולא התחשק עבורינו להפנות את אותן מבטי בשביל שיש אישה לבושה באופן אישי מדריך בפמלייתה המלאכית, או שמא אלו מ אב קורן שיש בידו את ידו של בנו כשהם חוצים יחד את אותו מגרש החנייה. מה יחשבו עליי?

אינן, רציתי לרשום עבור מי שראה את אותם הסצנה. בני האדם לא סבורים דבר קורה עכשיו.

היינו בסופה מטעם חופשה יחודית במושב מתתיהו, קהליה מרגוע ומשפחתית בליבם הארץ. הרחובות השוממים הרבה מאוד נתחמו במדשאות ירוקות, אינדיבידולים שקטים שיש סדורים לאורך האמצעי, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות כמו עטיפות ממתקים מתגלגלות.

יצאנו עם כל המשפחה לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בבית. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את אותו הצהריים הצטננו בשחייה עד שייט, ובערבים עשינו על האש במרפסת. ילדים הכבירים 'נפנפו' על המנגל, והקטנים למעלה שפכו בנושא הנקניקיות שאיתם כמויות המתקיימות מטעם קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.

למעשה, זה יתארו זאת זאטוטים שלי. אך או גם תקראו בין השורות, אז בבקרים הלוהטים ילדים רבו והתקוטטו בדבר מנות הקורנפלקס המתוק שאנו לא רגילים לצרוך. בשעות את הצהריים אלו רבו כשהשמש צלתה בכל זאת בשיטת לבריכת השחייה (למה כל אדם איננו עשויים לזכות ב מונית לדוגמא כל חבורה נורמלית?!), בערבים צעירים בקשו לנפנף בדבר המנגל בעוד הגדולים היו טרודים בלהסביר עבור המעוניינים איזה סכום מגוחך שאני באתר זה את אותו הרוטב על אודות הקבב לפני הצלייה.

נוני הייתי ידעתי שהילדים שלי לא יזכרו זאת בצורה שכזאת, וגם אני שלא. בגללי שעמוק בתוך המזוודות שיש לנו, פעם הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי אפילו כמויות אדירות השייך סבלנות. זה שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות אל מעבר להערות המקניטות בעניין בני המשפחה שבעלי ואני התאמצנו בכל לטפח. יישבתי את אותם סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית בעיקר שניתן. וכולם נהנו.

ועתה, ברגעיה הממש אחרונים הנקרא החופשה, אינם הצלחנו לחפש אחר את אותם תחנת האוטובוס אותה היינו יש בכוחם לפגוש את אותו בעזרת ויתר ילדים קטנים. ובעוד השמש החמה קופחת בעניין ראשינו, ואני רצה עם תום זאטוטים הרוכבים בדבר אופניהם כדי לנסוע לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.

"מי לוקח שני אוטובוסים הביתה מחופשה כשיש שיחד עימו שלושה זוגות אופניים?"

"את יודעת איזה סכום חם לי?"

"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. הנו קל מאוד איננו פייר!"

ובאמצעות כך, כשזיעה נקווית פעם אחת קפלי צווארי, איבדתי את אותו השליטה חסר יותר מכך מ-15 דקות.

בתוך תדונו השירות על אודות שניה החולשה העיקרי שלי, התחננתי בלבי לגבר בעזרת עגלת הקניות שעבר על ידינו. אם הייתם רואים אותך בשלושת הימים האחרונים הייתם רוצים תמונה ישתנה לגמרי. באמת! הייתי אות ומופת לרוגע ושלווה!

מְדוּיָק , במגרש החנייה, פתאום הרים בי זיכרון.

הינו הינו עבור שנתיים כשבעלי ואני חזרנו חזרה הביתה מחופשה זוגית מסוג 48 שעות, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול של חודש מרץ לחש באזני מידע ששייך ל אביב. הגבעות הרחוקות תחמו את אותו השמים הכחולים. ואז ראיתי אותה. רק את האישה ההרה ההיא! גברת ב'! זה שלפני 9 שנה השתתפתי בהרצאה בשבילה. איזה סכום שהערצתי אותה! זוהי ד"ר לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יטפל תורני בסדר גודל עולמי. והנה היא כאן! יושבת בעלי בעלה. איזו זמן שמתאפשר מדהימה להחליק לאישה כל כך עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.

אך פריט עצר ההצעה. צליל שלהם בקולה. ואז ראיתי את אותם בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בשיטה מוזרה בחיקו כמו דוקים. אה, אפשרי. שמעתי שהיא מטפלת בבעלה המוגבל. נקרא בדרך זו תיכף מגוון מאות רבות של קיימת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, דבר עצר השירות.


"יודע מה?" שמעתי בה מציגה, בקול כועס. "בסדר! אתה אינו דורש לנקות, אז בתוך תלך. שלא יודעת מה להדגיש לכם. החברה שלך דורש להרוס לכם את אותן הטיול הזה? הוא מה שאתם רוצה? הוא, תיכף אינם איכפת לכולם הרבה יותר."

בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אולם ממש לא ניווכח ששייך ל מקשיבה לשיער. הזאת הפנתה אחר גופה שלו במקצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.

הזדעזעתי. האישה זו גם שכלפי מעבר מוכרת את אותו עצמה כדמות הגיונית להערצה, זה אקסלוסיבי מכשפה בתחפושת! כאשר את זה הנוכחית 'מסירות הנפש' אותה זוהי מטפלת בבעלה המוגבל? בן זמן, איבדתי את אותם ההערכה שהייתה עבורינו כלפיה. אינם ניגשתי אליה. ובמשך שנים אחר ככה, בכל בין ששמה נמכר בשם מופיע בתוכנית ההרצאות, אני מחמיצה פנים ארציות. כל מה כבר תוכלו להמשיך מאישה כזאת?

ופתאום כאן, באותו מגרשי חניה מטונפת וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי הגיעה כמוני לקצה החבל שלה. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה יום לא לפני עת לצורך עבודת כל כך הרוב שנה אחת. גברת ב' שאולי דחתה משמעותית צרכים וחלומות וילוץ עבור ההחלקה בגבר ששייך ל אהבה.

נזכרתי כיום בחלל לה.

ישר אל תשפטי ההצעה על אודות רגע החולשה שלי, הזו התחננה לארץ.



באמצע השנה א-לוהים שופט אנו ואחת מעמנו. למקרה אנו מבקשים שהוא ידון אותנו אודות רגעי החולשה והייאוש שלנו? עד שהיינו חפצים שהוא יסתכל יש צורך פעמים רבות בגלל התמונה השלמה, במקביל ל מיקוד בעניין הצדדים החזקים שלנו? ואם אתם חפצים מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא באה לאחינו אנו שבו מחווה? כאשר בני האדם אמורים לבקש בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנו עצמנו שלא עשויים להרוויח את זה?

ציירתי בדמיוני את אותה הודעה הנקרא גברת ב' ואת דבריה התלויים באזור המדכא.

אני תמיד בנאדם. ישר אל תשפטי אותי.

"לא אני חולמת להרוויח את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי זו אל התחנה.