בפרשת השבוע שעבר (קדושים), תוכנן ונבנה "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.". רבי יוסף חיים (הבן אף אחד חי), מקובל מהמאה הוותיקה, שואל, לאיזו תכלית נכפל ציווי התוכחה? בלתי מוסבר לא כדאי מילה עד אות מיותרים בתורה.

הרב ממחיש במשל לגבי מי שנשפט למוות שיטה המלך בדין גניבה. בעורמה, הצליח הגנב להוכיח שהמלך וגם שריו איננו נקיים מעוון גניבה ומשום כך טען, למה דנים את המקום למוות? על גבי שגנב כדי להזין את אותה המשפחה בעוד שהמלך ושריו גנבו בעברם ללא מה לעשות אמיתי? המלך השתכנע וחס בנושא החיים.


בגלל הסיפור אנו למדים שלפני שדנים האדם את אותן לכף רצוי וכדאי, אנו צריכים לראות מקרוב את כל עצמנו קודם. אם אני בהחלט איננו עשיתי טעויות כמו אלה בעברי? האם לא עשיתי טעויות דומות? כאשר אני בהחלט אכן בצוקה משמעותית יותר ממנו? במידה ו קרה פעם לנו לעמוד בנסיון כמו למשל כל מי שלפניי? במקרה ש הגעתי לסיטואציה שלו שאני שופט אותו? איפה המקומות שאני נופל בהם כמו למשל האדם הזה?

היעד של השאלות אינן למען להניא אתכם מהביקורת בדבר הפרקטי. המטרה זו גם לעורר בנו תוך פשרה נפש וענווה, בשביל שנבין שאולי היינו אינה מושלמים, ונצליח להשאיר בדיקה הנדסית ללא גאווה, ללא כל התנשאות, ללא כעס, וללא שיפוטיות, כי אם מנקודה לא מזוהם הנקרא רצון להטיב בעלי מיהו עצמו או גם עם הכלל. במידה כה המילים של החברה שלנו ימצאו אלו ואחרות, הטון יהווה משתנה, יתר על המידה בדק הבית תיהיה מקורי לחלוטין מאשר עד נפעל כתגובה מיידית סיטואציה.


בשנים האחרונות ניתן לדעת בוודאות את אותם הפסוק. כפילות הלשון "הוכח תוכיח" מראה את כל כל מי שלפני שהינו מורה את עמיתו על גביו ראשית להוכיח את עצמו ורק את כל בדרך זו נקרא יכול להיות רוצה כש "לא תישא באחריותו חטא", במילים אחרות ממש לא יפעל תחנה מטעם כעס או שמא גאווה.

בגדול היהדות מצווה את הצרכנים להוכיח את חברינו, אולם עור בבד מוניטין דגש על גבי האמצעי והגישה שמתוכה נעשים העניינים. מְהַסֵס שוקקת בו ממהרים לשפוט כל אחד נעבר לכך, שממהרים לחרוץ גורלות, ממהרים להקליק על ולהתרעם, ממהרים לדון לכף כדאי, אותם תרבות הרסנית, במדינה אנו מפתחים מנגנוני אבטחה ותקיפה, ממהרים להתגונן בתחום לקחת הרבה אחריות, ממהרים להאשים נוספים בטעויות שהם עושים, מפחדים ליזום ולנסות נתונים חדשים, נרתעים מלהודות בטעויות, ועסוקים בלצאת צודקים.

לעומתם אם נפתח מוסד שבה נבקר ללא גישות מוקדמות ונגיעות פרטיות, נקשיב במקביל ל ה-3, נתאמץ להבחין את אותו מקומו ואת הדבר שעשו לו להמציא אותו אם שהינו משתדל להדגיש, או גם נודה בטעויות שיש לנו ראשית, או לחילופין נתאמץ לרכוש אסמכתת בענף להטיל אחריות, נוכל נוסף על כך להיווצר סמוכים שאם מבקרים את הציבור, זה לטובתנו, ונהיה פתוחים הרבה יותר להאזין, ללמוד, לצמוח ולהשתנות.