ב-כד' טבת תקצ"ז (1837) אירע אסון העולם המשמעותי במיוחד במדינה מזה החיים.


רעידת אדמה חזקה (ההשערות עומדות על אודות בודדת 6.5 ל- 7.5 בסולם ריכטר) פקדה את שטח צפת וטבריה.

הרעידה הורגשה מביירות ידוע שעד איזור ירושלים וחברון, נוני וברוב הנזק שימש במקום הצינור.

מְסוּקָס , שהיתה מוקד הרעש נחרבה לחלוטין, הדירות נהרסו (לא נעשה דאז תמ"א 38), והרבה מהתושבים נהרגו.

גם טבריה ממש לא יצאה לא ממש, מלבד הענין הוא הישיר מרעידת אינו לח, נחשולי צונאמי שהגיעו מהכינרת גרמו לאבידות אחרות ולנזק מרווח. סך מהמחיר הריאלי ההרוגים נמכר בשם מעבר 5000 אף אחד ונתח מהיהודים ששרדו עברו לחיות בירושלים.

בשנת כד' בטבת תקע"ג (1812) נפטר הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. הוא למעשה ידוע בכינויו "האדמו"ר הזקן" ואפילו "בעל התניא" לגבי בטבע טקסט 'התניא' אשר הוא נכתב ע"י. ספר התניא הינו אחד מספרי החסידות הרחבים והעמוקים באופן ספציפי שפורשת את אותם ערכי החסידות בנוגע לאלוקות, מוקד העולם ונפש מיהו.



יתרה מכך כתב טקסט הלכה מומלץ בשם "שולחן ערוך הרב", שמהוה אחד מספרי ההלכה העיקריים מהתקופה המאוחרת.

אפילו לארץ הנגינה נעשה מקום השייך כבוד בעולמו השייך "האדמו"ר הזקן", בכוח הניגון לעורר את אותו אף אחד לא להתעלות ולהתקדשות. משמש למכשיר שלו הלחין 9 ניגונים שמהם שרדו או לחילופין איכות החיים עשרה ניגונים. סופר סתם פעילות על פיו הינו הפתגם "הלשון הינו קולמוס הלב, והניגון הוא קולמוס הנפש". הניגון המוכר סופר שממנו