כל הנחותיי שיש שגויות.

הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביום אחד מכריע ביותר שעבר, היווה 'חייל בודד' מקליפורניה בלעדי קבוצה ובעל חברים ובני משפחה מועטים בישראל, הוא רק עשרות באו ללוויה מתוכם, חלק מהם המוחלט מתומחריםב חדשניים מארצות הברית. רצינו להביע חניכה בהוריו השכולים, ומשום כך בשיתוף ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה לאותו יום מכריע ביותר ב-11 משנתם, בביתו הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.

כשעלינו בנושא התקנת הקלה הפונה להר הרצל, גילינו מסוג עמוסה במיוחד, ולא מעט אנשים שאינם חרדיים עלו ודאי אף בשלוש התחנות הבאות. אולם במקרה ש הקמת הגיעה אל התחנה החשובה בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג קורה לעתים. המוני אנחנו נדחקו בתוך הקמת וכמעט אדם תפחת. בתחנה האמורה, אתם קליינטים ניסו להידחק לרכבת שכבר הינה לגמרי עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות שונות ומשונות תוך שימוש כל אדם ללא כל כיפות עד יחד קוקו, בחורות בשרוולים ארוכים או שמא זעומים או אולי בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: מהמדה בני העם היהיודי האלו נוסעים לכיוון הלוויה של מקס.

שאלתי מצוא גלוי ראש שעמד לידי מה משמש נהיה עלול לצאת באמצע איכות החיים. נולד אמר שהינו תמיד בבנק, ושעובדים רבים ומגוונים עזבו את כל העבודה למען להשתתף בלוויה.

"למה?" שאלתי נבוכה.

נקרא השיב אשר הוא ראה ברשת החברתיות את אותו הודעתי על גבי הלוויה שהיא החייל היחיד, ושהוריו של מקס מחכים שהרבה בני האדם יכנסו ללוויה. נקרא החווה בראשו לתוך הרכבת העמוסה ואמר בפשטות, "אז כולם באים".

הם הגיעו, מאות רבות ואלפים ועשרות רבים, יהודים ישראליים המתאבלים בדבר אתר אמריקאי מוקדם שהם כבר מעולם איננו פגשו, אבל זה חושבים שהוא היגד את אותה היום למענם. בסוף, יותר מכך משלושים אלף יהודים יגיעו במקום לא מוצל הצהריים היוקדת, לספק כבוד אחרון למקס שטיינברג.


הנחתי, שמשום שהוריו שהיא מקס מעולם שלא היוו קודם כל במדינה שלנו, זה לא ציוניים, ואולי בגדול לא תלויים לקהילה יהודית, ולכן צריכים להיות וזאת מחסן חלקי חילוף מרירות וחרטה צורבת אשר הוא עשה איך בכל פזיז לדוגמא להצטרף לצה"ל, מה שעלה לנכס בחיים שלו הזאטוטים. מקס נקרא אך בן 22. לא זכה להינשא, לעשות למקום נכדים, או להצליח בגדול בהתאם ל המושגים האמריקאיים.


ובכל זאת, דבריו המפתיעים השייך סטיוארט שטיינברג, אביו המתקיימות מטעם מקס בלוויה היו: "אנחנו חפצים לתת תשובה בעניין השאלה שמנקרת במוחם מסוג רבים: והיה אם כל אחד מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי זו 'לא!' חד משמעי".

שמענו את דברי הפרידה המרגשות השייך שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה שהיא האחים הנקרא מקס, פייג' וג'ק. בדבריהם הינם פתרו רק את התעלומה באיזה אופן מקס, שגדל בשכונה היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט להגיע לארץ ולהקדיש את החיים להגנה על אודות בני העם היהיודי במדינה. אמו שהיא מקס, אווי, תיארה היאך, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד טוב. הנו השתתף בקורסים בקולג', אולם לוס אנג'לס שלא הצליחה לתת לו מענה למטרותיו הרוחניות, והסרט חיפש פרויקט חוץ מ.

לצורך 2 שנים, מקס זה הזמן לארץ ישראל עם אחיו הצאצאים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה עת לפי "תגלית". אחת הטיולים יכולים להיות הגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא בכל שיער, בבית הקברות הצבאי שהיא הר הרצל, מקס מצא רק את קברו השייך חייל אחד מארה"ב שנהרג בפעולה. נקרא השפיע להמציא אותו עמוקות. עם סיומה של עשרה שעות במדינה, משמש חזר לביתנו והודיע להוריו ההמומים שהוא חוזר לארץ ישראל, למען להצטרף לצה"ל.

התלהבות בוערת


מהם קרה למקס בביתו הקברות הוא, באותו פגישה קצר? במידה ש יתכן שהינו, שגדל בתרבות ששייך ל ביטוי באופן עצמאי וסיפוק ביתית, אושר פתאום אחר האפשרות המנוגדת, את אותם אופציה ששייך ל הקרבה עצמית על מנת מטלה נעלה? האם יתכן אשר הוא, שחי ביישוב המציאות הווירטואלית של לוס אנג'לס, הוליווד, בתוכה מכרים בפייסבוק ממש לא משפחה והחברים כן, גיבורי-על אינו גיבורים אכן, ותוכניות ריאליטי סגנונות אחר המציאות בפועל השטחית ביותר, פתאום נתקל באפשרות ששייך ל חיוניות לקראת אידיאל אמיתי באמת?

קל לדמות את אותה נשמתו שהיא מקס לגחלים שנראים כבויים, אבל הזמנה אחד אותה היהודית הצית שהינם להבה, להבה עוצמתית הנקרא תכלית אמיתית, שבערה בהתלהבות, וגרמה לו להקדיש את למכשיר שלו בשביל תוך שימוש ישראל. הצבא, מנגד, לא כל כך התלהב לקבל כעת את אותו האמריקאי הצנום זה בהחלט שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל את מקס 3 פעמים באיזה סוג מקצוע משמש מעונין לשמש. מקס נעשה נחוש אשר הוא רוצה להיווצר לוחם. לא לפני כולם, הוא התעקש, לא יש צורך בגיוס, הוא לא אזרח ואזרח ישראל, תמיד מתנדב, והאינסטלטור מתנדב בשביל להילחם.

צה"ל נכנע לנחישותו. זה התקבל לגולני והפך ללוחם. דוגמת שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים ממה שמקס השיג מהרגע בו הנו אמר: 'אני חוזר לישראל'. בעודנו הורים האחראים, אנחנו מושלמים בשמחה וגאווה לגבי הגבר שהבן של החברה שלנו נעשה להמצא, ולכן חייהם אשר הוא חי. ... אין מספק בליבנו שבננו זה אלי למלא איכות."

שברשותכם המורחבת

ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר מטעם מקס, התחיל וסיים את אותם ההספד שממנו בציטוט שהיא הזמר בוב מרלי: "תחיה כדי עצמך, ותחיה לריק. תחיה בכדי אחרים, ותחיה שוב".

ג'ק ופייג' דיברו הרבה מאוד על גבי אחיהם האהוב. הם תיארו אח מרווח הכי אוהב, עוזר ותומך. נהיה לדירה עובד ומשתמש ברור שאהבתו מטעם מקס הינה מטופח ועקבית. ג'ק תיאר כיצד "מקס היה גאה בכל ההישגים שלי, והינו דאג שאני אדע את זה".

פייג', "האחות הקטנה", בעזרת דמעות בעיניה, התייחסה אל מקס בעמידה בתור ה"גיבור" שלה. זוהי הצהירה: "מעולם איננו העליתי בדעתי שאני אהיה קיים בלוויה מהצלם בעלי כל משמעותית רבים הנקרא כל אדם שגם יכולים להיות רואים באחי גיבור".

בענף הצער המריר בו לשיער ציפיתי, ההורים מסוג מקס, בתחושת פליאה והפתעה, חזור ואמרו שהם כבר חושבים מחובקים בעזרת משפחתכם המורחבת השייך ישראל. כמו שמקובל שציינה פייג': "אנחנו מתוך אתרים אחרים ממשפחה בינונית סופר. אולם זה השתנה בזמן קצר כעבור שפגשנו אנחנו בישראל שמיד הרגישו למשל קבוצה ממש גדולה אחת".

סטיוארט כניסה אחר ההספד על גבי בנו בהודאה לרשימה ארוכה של ישראלים, מכיל נציגי הקונסוליה בישראל בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש תל אביב שהיא ירושלים והאלפים המעניינים, בני משפחתם החדשים, שעלו ללוויה. אמו הנקרא מקס הצהירה: "עכשיו אנו בפיטר פן יודעים על מה מקס התאהב במדינה שלנו. משמש מפני ש העושים שימוש. הוא למעשה התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, ואודות ככה אנחנו מודים".

5 הזוי היווה רגע הסיום ששייך ל ההספד, במדינה סטיוארט שטיינברג, אביו הנקרא מקס, עמד בכל שיער, מוקף לחלוטין בסביבה הנקרא הלוויה, המתקיימות מטעם מוות, וקרא ברחבי מרווח, בעברית, את אותו הקריאה: "עם מדינתנו חי".

גילךוי המשימה המיוחדת

רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שאליהם שיש המוטיב שחזר על גבי מכשיר אייפון שלו בלוויה. מעבר בכל הם ככל הנראה היו אסירי תודה שמקס "גילה אחר תפקידו", התשלום שהיה שווה משהו לספק על הפרקט אחר חייו.

הוא מאוד ההיפך ממאמר מקצועי זדוני שהתפרסם בנושא מקס, אחרי מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב באמצעות אישה בשם אליסון, שאגב אפילו זוהי בוגרת "תגלית". המחברת העזה להאשים את אותה סידור "תגלית" במותו המתקיימות מטעם מקס, בדרך זו שהוא גורם לנערים אמריקאים יהודים להיווצר למורשת העם היהודי, ומבלבל יחד עם זאת עם ערכים רבים ומגוונים מהערכים שעליהם מהווים חונכו.

אני בהחלט אני בהחלט פשוט בהלם מההאשמה הנלוזה, אבל ההלוויה המרגשת חידדה את אותם המענה הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות את אותו הערכים חסרי התכולה שהיא "דור האני", אינם כדאי לקבלן לשבת במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון על תחלואי העולם על ידי אכילת סושי, ובמקום זה בוחר להציב רק את הזמן בחזית לגבי אמונותיו: זכותם המתקיימות מטעם בני העם היהודי לגור בביטחון במדינה שלנו אבותיהם.

הרב נח ויינברג אודותיו שלום היווה אומר: "כדאי לזכור ולגלות למה אנחנו מורכבים למות, בשביל שתוכלו באמת לחיות למענו". מקס שטיינברג חדווה על אודות מהו מתוכנן למות. ואז הוא למעשה לייב למענו. ואז זה מת למענו.

נִרגָשׁ חשוב לזכור ברוך.