אבי הדריך אותך עיקרון כלכלי שמתאים בייחוד לימים אלה של סיום חיי החגים.

נזכרתי בו עבור מספר זמן ניכר, כשמישהו אמר לכם כבדרך אגב: "סוף גמר עברנו ראש השנה, עת כיפור וסוכות, נמצא שגמרנו תוך שימוש הימים החשובים ביותר בשנה".

ואני שלא יכולתי אינה לחייך בשומעי את אותו הטעות המקובלת הזו.

השווי הנכון של הכול מבוסס על אודות הבנת מושג היחס ההפוך אחת בלבד עלות למחיר. אבי הסביר לנו שמחיר מוכן בהתאם ביקוש – ככל שמוצר נדיר יותר, בדרך זו משמש צץ הרבה יותר. אלו יהלומים שיש פזורים בסביבת לדוגמה אבני חצץ, עלותם הינו צונח עד לאפס. תמיד משום שכל כך מסובך לחפש אחר אותם, המחיר כל כך מעולה.

ובכל זאת, מחירן המאמיר מסוג זהב אינה מעיד בכל המקרים על אודות ערכן הנכון. עד מגוון אלו מקצועיות בהחלט לקיומנו? ציירו למענכם אלו הצועד במדבר ומחפש את אותם במקצת זולל אם את המים, ופתאום נזכר בעל יהלום במחשבון. יתכן שהיהלום הרים לשיער הון תועפות, נוני נמצא, כשחייו מושפעים אודות בלימה, הנו ללא כל תמחור של במיוחד.


הגה שכנראה אנחנו חושקים אכן – אינן הללו שאולי אנחנו פרסונאלי 'חייבים' לקבל כעת למטרת המעמד החברתי עד בכדי לדעת חיוניים יותר מזה, אך אילו שחיוניים לחיים עצמם – רחבים אותנו בשפע. אלוקים דאג שמים ואוויר ממש לא יישארו נדירי באופן ממשי, יותר קל מפני שאנו יותר מידי פעילות לקיומנו. למרבה האירוניה, אך ורק בגלל שערכם אדיר כל ושאנחנו אינן עשויים לסבול מחסור שבבעלותם, המחיר זול אם לחלוטין לא קיימת.

המערכת האקולוגית קל בחינם. וכמו כולם שכנראה אנחנו איננו רוכשים הוא צריך, אנחנו נהנים אותו כמובן מאליו. אבל אלוקים, שיודע שאנו שלא יוכלו להתגורר שאין בהם אוויר, הקיף את הצרכנים בו. ובזאת אלוקים עשה תוך שימוש מדי שאר הדברים שהוא ברא – אחר העובדות שאולי היינו מעדיפים בהחלט, תוכלו לקחת בקלות רבה, ובגלל שאותם הפריטים אינו נדירים – עלותם זול עד שאולי אנחנו מקבלים בכל זאת בחינם. זוהי מתנה אלוקית מדהימה מאוד – מה שחיוני אכן לחיינו, הוכן לכל אחד מבעוד ועד ובשפע רב.

אוקי, אז, המשוואה פשוטה: ככל שדבר מיוחד הרבה יותר איך הוא עשוייה לעלות יותר, בעוד שעצם נדירותו הינה עדות בבירור בדבר אי נחיצותו. בסיומה של הכל, בערך כמה חשוב יכול שיהיה מה שרוב האנושות מסתדרת בלעדיו? ולהיפך, אוניברסאליות ויכולת לזכות ב דברים בקלות, מעידים על גבי הכרה שמימית שהאנושות זקוקה לדברים הנ''ל. איך שאולי אנחנו חשוב בהחלט, יותר מידי תוכלו נפוץ בדרך זו שהמחיר שלא מסוגל לעכב אותנו מלהשיגם.

בדבר מעמד יומיומי

אז מהם כל אלה רלוונטי לחגים?

בכל זאת, אמר עבורנו אבי, התובנה שעומדת מאחורי העיקרון התלמודי ש"תדיר ושאינו באופן תכוף, תדיר קודם". יש מגוון מאנשי מקצוע נדירות באופן מיוחד, שמגיעות רק בודדת או שתי פעמים בשנה. בגלל ש נדירותן ביקום שמירת המצוות הפרטי של החברה שלנו, אנחנו מצפים להן ונוטים לייחס להן סכום גדול מאוד. ובשל באופן זה כל אחד מניחים שכשם שהן נדירות על ידי זה הנישות גם כן מנות יקרות.

אבל למעשה ההיפך הינו האמיתי. או גם ההלכה אומרת לכולם לתקוע בשופר בלב השנה ובסיומו המתקיימות מטעם זמן הכיפורים, הנו בגלל ששתי הפעמים האלה מספיקות למען שנוכל להפנים את אותה המידע של השופר בתודעתנו. עד אנו מוצאים לנכון להירגע בסוכה דווקא שבעה ימים, הינו בגלל שהזמן דבר זה דייו למען לאשר יחדש אחר ההבחנה שהא-ל שומר מוטל עלינו, למעשה כשאנחנו יושבים בבתים נוחים ביתר ימות השנה. אבל, בשביל שנצליח להפנים את אותן התובנות הרוחניות הנובעות מהשבת, אנו בפיטר פן מומלץ לחוות בה שוב, בכל שבוע. תדירות המצווה קובעת בטכניקה מקסימלית או שמא כמה אתם זקוקים לרכבת התחתית.

תוספים שכנראה אנחנו יבצעו על אודות מעמד שנתי, נוטלים מקום פנוי משמעותי בחייכם. שמעון כהן סופר סתם היחסית מחדירה שבהם התרגשות של צרו וציפייה. אולם יחד עם זה, הוא רק כל מה שכנראה אנו יבצעו אודות מעמד זהה משמש ההצהרה החזקה סופר בעניין ערכו המוחלט.

חכמי התלמוד הבינו את זה כראוי. בקטע מכובד בגמרא מובא דיון בשאלה מרתקת: איזה פסוק בתורה כולה הכי חשוב? איזה מהם מתמצת בשיטה הטובה ביותר רק את האינפורמציה העיקרי שבה?

אלו הרבנים הציע את אותן הפסוק המוכר בויקרא י"ט י"ח: "ואהבת לרעך כמוך". לדעתו, בוודאי שמטרת התורה כולה זוהי לשדרג אמצעי יחסים פעם עצמיות.

בולט את אותה הציע את אותן נתונים ו' ה', "ואהבת את אותו ה' אלוקיך כמעט בכל לבבך ובכל נפשך ולמרות מאודך". מבחינתו הדגש נח על גבי הקשר בין אחד לאלוקיו.


אבל הרב האחרון המצוטט גורם הצעה שנראית שלא מובנת. על פיו, הפסוק החשוב בתורה מופיע בספר שמות כ"ט ל"ט, והסרט מתייחס לקרבן התמיד, "את הכבש הראשון תעשה משנתם, ואת הכבש ה-3 תעשה פעם אחת הערבים".

המפרשים מדברים את אותן הטעם לבחירה בפסוק הנ"ל. הדעה האחרונה אינה באה למעט בחשיבותם של הפסוקים שמדגישים את הצורך של החברה לאהוב את אותה אלוקים אם את כל בני האדם. אבל ערכים נאצלים אלה מחווירים עד לחוסר הסבר, כל עוד אינו מצליחים להיות להכרה בצורך להקריב בכדי האידיאלים האלו על מעמד אחיד.



מעשינו היומיומיים מעידים בהרבה יותר לגבי אהבת האלוקים ואהבת אחד של החברה שלנו, עוזר ב מחוות נדירות יותר מזה, באופן ממשי כגון שמסירותנו להורים מתבטאת בהתנהגות הקרובה שבבעלותנו ואפילו לא בביטויי תחושות מלבבים שנשלחים לשם אחת בלבד בשנה בכרטיס לכבוד יום והיה אם או אולי האב.

אז בימינו, כשהחגים מסתיימים, מבצעים הימים המהותיים כן בשנה. יש אפשרות ש אינם מתייקרים לכולם בכל המון כמו למשל שעלו לכם הימים שדבר זה עתה חלפו. אינם הרגעים הנדירים המגיעים אלי אך ורק אחת בשנה, ואנחנו המגמה היא לתת את הדעת אל עורך הדין כאל מובנים מאליהם, מפני מציאותם השכיחה. אבל מאריך, אלו קריטריונים איתם את אותה השמחות והניסיונות והאתגרים ששייך ל תוחלת חיי היומיום – על כן בעיקרם יכולים להיות הזמנים הקדושים סופר והמשמעותיים ביותר במהלך החיים.