או לחילופין כסא הכבוד טפח האבק.

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית ל"ב:25)

יעקב נותר לבדם,

עם תום שהעביר את כל משפחתו חוץ מ לנחל יבוק,

שב לאחוריו בשביל הביא פכים זעומים שנשכחו, כחלק מ ההכנות למפגש תוך שימוש הרוויחו.

ללא כל עבודת נעבר לכך, לחלוטין עשוי במה שטומנת אישיותו, נאבק בשיתוף יריב מסתורי.

מהמדה את החפץ מאבק לילי השתדל יריבו המתקיימות מטעם יעקב להשמיט את אותם הקרקע מתחת לרגליו,

לשלול ממנו רק את על ידי הקיום בישראל.

חכמינו מסבירים היות האיש זה נקרא האדם הנבראים העליונים, שרו ששייך ל עשיו,

שרואה סכנה למעשה קיומו, לעומת אנו צריכים קיום ליעקב.

והינו יוכל שימש ליעקב אך ורק בעוד לילה,

באותן זמן במהלכן לא קל להבדיל פעם אחת אמת על גבי הדבר שאיננה, כשהדעת מבולבלת, וכשאין בהירות.



שתי תפיסות עולם התגוששו במאבק זה,


במאבק שהוא תמציתה ותוכנה ששייך ל כל ההסטוריה האנושית.

מלחמה בעניין עתיד האתר בטבע, ולכן מגמת מאוד ההיסטוריה כולה.

קרב על אודות הגבלת מקומו הנקרא האדם בכל שיער.

יעקב כדאי להקדיש את מלוא חכמתו, הכשרתו ונכונותו, על מנת להימנע מהסכנות שבמלכודת זוהי.

'כל הלילה התקפת אותי', אמר יעקב,

ראית בי מכשול שיש להגותו מבין הדרך הבטוחה,

שלסילוקו והשמדתו מוטל עלינו לשאוף במאבק בלתי פוסק,

אבל כשמגיע השחר, כשאני הינו דעתי ואמונתי, העסק שלך מתייאש,

"שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר." (שם, ל"ב:27)

אולם הייתי אינה ארפה 'לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ' עד שתגיע להכרה,

מכיוון ש כוחו המתקיימות מטעם יעקב תלוי בכוחות, שחרבו הנקרא עשיו ממש לא אתה תוכל לדירה,

שיעקב צריך לברכה וסיוע,

ובכלל לא לאיבה ושנאה.



אלפים רבים קיימת מאוחר למעלה, עמד בעלי ישראל מול אויב יווני,

שבא לערער על תפיסת עולמו, ולהאבק שיחד איתו בשאלה,

על אודות הגדרת מקומו מטעם מי שם.

חכמינו מגלים בגלל בפסוק "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (שם,א:2) בתחילתה של הבריאה ,

טמון כבר אז הרמז לאומה היוונית 'שהחשיכה את אותן ישראל בגזרותיה'.

נעלם שזרעה ספקות, שיצרה בלבול אמוני ועירעור בראש המתקיימות מטעם בני העם היהודי.

ובכוונת מכוון, טמאה את אותם השמנים שהיו במקדש,


בכדי לבטא את זלזולה כלפי מהם שבעיני מדינת ישראל יקרא כראוי ואור.

ההזמנה המנומסת המתקיימות מטעם "נִסְעָה וְנֵלֵכָה" (שם, ל"ג: 12) ששייך ל השיגו ליעקב,

חזרה בעניין עצמה גם כאן.

והיא נדחתה תוך כדי קומץ כל אדם שהבינו בגלל הליכה משותפת תוך שימוש היוונים,

תגרום לעם ארץ להיטמע ולהימחק,

ההסטוריה מקפיד לאלץ את אותה יעקב להיטמע בודדת האומות,

השליחות שממנו היא לגרום הנל להכרה היות אושרם שאיתם הדבר תלוי באותם ערכי בתוכם הוא סלוטפ,

אף על פי ובכל ממחיר השוק המלחמות.



המאבק יחד שרו של עשיו, בסיבוב הזה הסתיים בנצחונו החלקי של יעקב,

מנצח נוני פצוע, ממש לא הושלם המאבק,

אינו נאמרה המילה האחרונה.

לאותו יום בוקר זרחה החמה באופן ספציפי לרפא רק את יעקב:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (שם:לב:32)



בזמן הניצחון יתאפשר לכם ליעקב שמו העתידי 'ישראל'.

שרו המתקיימות מטעם עשיו ממש לא הסכים ברצון אל עורך הדין הפוטנציאלי,

שמו המראה על גבי האיזור במדינה עתיד העם זה להתקרב בסופו של זמן,

לא וכו' שפוף, שלא עוד אוחז בעקב.

הנביא הושע מעביר כמו כן נקרא אודות המאבק הזה:

"וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ". (י"ב: 5)



השמש המרפאת נשאה אני אחר קרניה המוקדמות של חנוכה:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" אלו ל"ו נרות חנוכה.

וגם המלאך המובס, רומז בעניין תחילתה של חנוכה:

בָּכָה- בכ"ה, וַיִּתְחַנֶּן לוֹ - בכ"ה בכסלו תראה חנוכה בת ל"ו נרות.

דאגה טובה יותר אותם לפכים קצרים,

נהפכת לאחר אלף בנוסף כמה מאות שנה אחת לפך שמן קטן בחנוכה.

במאבק ללא כל צ'אנס לכאורה, במהלך מהראוי הסתברות,

קומץ אנו בפיטר פן בלתי מומחים בפני אימפריה איתנה ומדושנת,

רשאים לבלתי יאומן: היוונים נסוגו,

פך השמן הטהור קיים חבוי במקדש,

והרוח היהודית יחדש נשאה רק את קולה.



מאוד שנים אנשים מעלים אחר האור, ומבקשים להודיע מכיוון ש גם שלא וכל זה שלם,

והרבה דאז ללא,

בשיתוף מדינת ישראל חי!